כוחה של מאהבת

ד"ר ענת קופ

אני מתלבטת.
הסיטואציה הנוכחית אינה נוחה לי.
סודו של יועד, המנהל הבכיר, חשוף בפני- אבל הוא אינו יודע על כך והוא מתנהל באופן בוטח. סודות של נועצים שאינם עולים במרחב הייעוץ הם דבר שבשגרה. כל עוד הסוד אינו קשור באופן ישיר לנושא הייעוצי, אין בכך בעיה משמעותית. אבל, כאשר מונח סוד בין היועץ והנועץ והנושא הנדון כולל רק את הרמה המדוברת- הדבר בעייתי ביותר.
יועד יצא להביא קפה ואני נזכרת בחלונות ג'והארי. בתרשים ג'והארי ישנם ארבעה חלונות המתארים ארבעה סיטואציות חברתיות שונות, כשכל חלון מאופיין בחלוקת ידע שונה בין משתתפי הסיטואציה.

	חומר ידוע לי	חומר לא ידוע לי
חומר ידוע לאחרים	1. פתוח	2. עיוור
חומר לא ידוע לאחרים	3. סמוי	4. לא ידוע

כרגע אנחנו נמצאים בחלון העיוור – בו אני יודעת את סודו של יועד אבל יועד אינו מודע לכך והוא פועל כאילו סודו נסתר מעיני הסביבה.
יועד ואני עובדים כבר כמה חודשים על גיבוש כוח האדם בחברה. גיוס כוח אדם חדש ועדכני מחד ומנגד- הזזות ופיטורין של עובדים שאינם מועילים למערכת.
הבוקר התחלנו לשוחח על המחלקה האדמיניסטרטיבית שבראשה עומדת שירי המשמשת גם כמנהלת לשכתו של יועד. שירי רחוקה מלהיות ייצוגית, מגיעה בשעות הבוקר המאוחרות לעבודה על אף שאמורה לפתוח את המשרדים בשמונה בבוקר, מעשנת בחדרים למרות שהוחלט אחרת, רבה עם לקוחות, רבה עם העובדים, שפתה עילגת ורמת המשימות שמסוגלת לבצע- נמוכה והכי בעייתי- היא מסמנת את התרבות ההפוכה לזו שאנו מנסים לעצב ואף סוחפת אחרים להתנהגות דומה.
אבל....וכאן טמון המוקש הגדול....שירי היא המאהבת של יועד וכל התנהגותה נובעת מהכוח שיש לה עליו. יתרה מכך, שירי גרושה ויועד נשוי. יועד מעריך את אשתו ואינו רוצה לפגוע בה או בנישואיהם. להערכתי יועד מצוי בסבך מורכב : ראשית- הוא רוצה לשמור על קשר זה, שנית- הסטאטוס הלא שוויוני ביניהם גורם לו להיות מאוד דיסקרטי ואילו לה הדיסקרטיות אינה חשובה ושלישית- יועד פוחד להעיר לה ולא כל שכן לפטרה, שמא תשתמש בקשר זה נגדו.
לפני שיועד יצא מהחדר הצגתי בפניו את סיכום האבחון שערכתי עליה ועל המחלקה כפי שעלה מהראיונות האישיים עם העובדים וממדגם תלונות לקוח. יועד התפתל בכיסאו ואמר :"לא חושב שכדאי לגעת בשירי" ולאחר שניה הוסיף: "טוב, אני חושב שזה זמן טוב לקפה" ויצא מהחדר בחוסר נוחות בולט.
אני יודעת שיועד ינסה להימנע מלדון בנושא וישתדל לשמור על הסטאטוס-קוו הקיים בכל מחיר. אבל שירי היא דמות מרכזית בחברה והשפעתה הסביבתית הרסנית, גם אם יועד מסרב לראות זאת. היכולת שלי לגרום לו להתעמת עם הנושא היא רק אם אפתח את סוגיית הרומן. אבל אני צריכה לתמרן מאוד בעדינות. איני יכולה להסגיר את שמות העובדים ששוחחו עימי על כך וביקשו להישאר בעילום שם וגם איני מרגישה בנוח להביך את יועד בדיון על ענייני חדר המיטות שלו. אבל הדילמה היותר משמעותית היא האם אני צריכה לציין בפני יועד ששירי עצמה רמזה לי על קיומו של הרומן ושרמת הדיסקרטיות שלה בעייתית. אקט כזה עלול לגרום לבעיה ביחסים שלהם ואיני בטוחה שאני רוצה לשמש בתפקיד תליינית הרומן.

הדלת נפתחת ויועד נושא מגש עם קפה ועוגיות. הוא מתיישב ושואל:
   - "איפה היינו ?"
   - "היינו בניתוח תפקודה של שירי"
   - "חשבתי שסגרנו את הסוגיה הזו. אני זוכר שאמרתי שלא כדאי לגעת בשירי".

אני לוגמת מהקפה החם, מסתכלת עליו ושואלת בתמימות :
   - "למה לא כדאי לגעת בשירי ?"
יועד חושב רגע ואז עונה :
   - "בגלל הרבה סיבות, היא ותיקה, היא מכירה את כל הלקוחות, את כל העובדים ובכלל, כרגע עם כל השינויים שאנחנו עושים כדאי להשאיר עוגן מוכרת וידועה כדי לזעזע כמה שפחות את המערכת".
אלמלא זו הייתה שירי הייתי נוטה להסכים עימו, אך היות ואני מודעת להשפעתה השלילית איני מוותרת:
   - "כל מה שאמרת נכון, אבל אתה יודע..להכיר אין פירושו להוקיר"
יועד מקמט את מצחו וזוקר את גבותיו :
   - "מה את אומרת לי פה ?"
   - "מה שאני אומרת שהעובדה שהלקוחות מכירים אותה אינה אומרת שהם גם אוהבים אותה או מרוצים מתפקודה. לשם כך אתה רק צריך להציץ בכמות תלונות הלקוחות עליה. גם לגבי העובדים זה אותו הדבר, נכון שהם מכירים אותה, אבל במקרה הזה ההיכרות כוללת את הריבים והמדון שהיא זורה לכל עבר, את שפתה העילגת, את חוסר המקצועיות שלה ואת אי עמידתה בכללי ההתנהגות בחברה. לא נראה לי שזו ההיכרות אליה התכוונת וגם לא זו שברצונך לשמר".
אני מתבוננת ביועד בריכוז, תוהה איך יגיב. הוא מסתובב בכסא ימינה ושמאלה ואומר :
   - "אוי, את מגזימה".
   - "אולי. אבל אני לא רלוונטית כרגע, אני מביאה את הקול של העובדים ושל הלקוחות והאמירות שלי מבוססות על המשוב שלהם והמשוב שלהם הוא חד משמעי. אני מזכירה לך שאת המשובים הללו אתה ביקשת להכין, זה יהיה צעד מאוד לא נבון ומאוד לא בוגר להתעלם מהם. תוסיף גם את המסר שעובר בהתעלמות מהמשוב – דעתכם לא ממש חשובה והמשובים אינם חשובים. להבא לא תוכל לצפות להתייחסות רצינית בהערכות עובדים".
יועד נרכן קדימה ושם את שתי ידיו על השולחן. אני קולטת שעון חדש ונוצץ. יועד אוהב דברים יפים ונוצצים. זו אולי מעלתה העיקרית של שירי. יועד מחזיר אותי לשיחה :
   - "הערכות עובדים אין פירושו של דבר שאני חייב לקבל החלטות על פיהם. אני המנהל ואני מחליט".
   - "ברור שאתה המנהל ואתה המחליט. נראה לי מיותר להזכיר זאת, לא ?"
יעוד לא עונה, הוא יודע שההפסקה שלי היא רק מתודית.
   - "הערכות עובדים הם כלי ניהולי לכל דבר ועניין. יכולת לבחור באיזה כלי להשתמש, הרי אתה המנהל... בחרת בהערכות וכעת אתה מחויב להם. אתה פשוט תחליש את הכוח שלך ותעשה מעצמך צחוק במידה ולא תתייחס ברצינות לכלי שאתה בעצמך קבעת שהוא משמעותי".
   - "מה את אומרת לי ? שאני חייב לפטר את שירי רק בגלל שמישהו אמר שהיא לא נראית לו ?!"
   - "לא מישהו אחד אלא הרבה מישהויים..."
שקט בחדר. יועד מסתבך. אני מחליטה לשנות טקטיקה :
   - "יועד, אני רוצה לשאול אותך משהו. שים את כל ההערכות בצד ותגיד לי האם אתה שלם עם תפקודה של שירי ?"
יועד עונה מהר מידי :
   - "אני לא יודע מה זה שלם. אין מושלם בטבע".
את הסיסמאות הללו אני מכירה היטב. הן עולות אצל כל נועץ בכל פעם שדנים במשוב אישי לגביו או במשוב קבוצתי שהנועץ חלק ממנו. אני לא מתייחסת לאמירות אלו.
   - "בכל זאת, כדי שנהיה יותר ממוקדים בו נעבור על כל הפרמטרים בשאלון המשוב ותענה אתה עליהם ביחס לשירי".
יועד לא אוהב את מה שאני עושה אבל הוא נאלץ לשתף פעולה, היות והצעד הכי הגיוני בשלב זה הוא המשוב שלו. אנחנו עוברים על כל הפרמטרים ויועד מאוד סלחן לשירי ומעניק לה הערכות יתר, למרות שבנקודות מסוימות הוא מגמגם. אחרי כעשרים דקות הוא מסיט את הדפים ואומר :
   - "אני לא אוהב את זה"
   - "מה אתה לא אוהב ?"
   - "אני לא אוהב להעריך ככה עובדים"
   - "אבל עם כל העובדים האחרים בחצי השנה האחרונה לא הייתה לך בעיה"
יועד שותק. אני חושבת שהוא לא יודע איך לצאת מהסבך. אני מחליטה לשלוף את המידע ולהניחו על השולחן, אם כי בעדינות :
   - "אתה יודע, אני יכולה לחשוב רק על סיבה אחת לרצון שלך ששירי תמשיך בתפקידה כמו שהוא"
   - "כן ? מה ?"
   - "שאתה מנהל איתה רומן"
יועד מסמיק, מוריד את הראש ומניח אותו על ידיו. השעון שלו מצפצף. זהו הסימן לסיום הפגישה שלנו. אף אחד מאיתנו לא זז. אני תוהה איך הוא יגיב עכשיו. יועד מרים את הראש ואמר :
   - "תקשיבי, אני עייף, בואי נמשיך מחר".
אני מבינה שהוא מבולבל ושהוא צריך לחשוב, לשקול את צעדיו, להחליט מה הוא מספר לי ומה לא.
אני יודעת שלחץ נוסף בשלב זה עלול להיות טעות. עצם העובדה שבפעם הראשונה המילה רומן נאמרה על ידי אדם זר משמעותה שבירת "אשליית הבועה". אותה אשליה שמתלווה לבועה שאופפת סוד ובמקרה הזה- הבועה שיוצרים זוג נאהבים סביבם. נאהבים המנהלים רומן אסור. שבירת האשליה היא אקט מאוד משמעותי ואני יודעת שמרגע זה יעברו עליו כמה ימים מאוד לא פשוטים.
אני קמה ועומדת מולו :
   - "יועד, אני מרגישה שהעייפות שלך נובעת ממשהו שנגענו בו. אנחנו אומנם אמורים להיפגש רק בעוד שבועיים אבל אם תצטרך אותי- אני לשרותך".
   - "תודה". אומר יועד בקול רפה ואני יוצאת מהחדר.
בדרך החוצה אני חולפת על פניה של שירי. היא מסתכלת עלי ואומרת :
   - "שלום! לא ידעתי שהייתה לך פגישה עם יועד היום".
תוך כדי הליכה אני מחייכת אליה :
   - "כנראה שאת לא יודעת הכל..."

כשאני לוחצת על הזמזם של הדלת הראשית אני שואלת את עצמי האם הוא ידבר עם שירי ויספר לה משהו מהשיחה שלנו.

כל קשר בין הדמויות בסיפור לבין דמויות בשר ודם הוא רצוי ומבורך, אך הוא על אחריות הקורא בלבד !

ד"ר ענת קופ שותפה עם יעל דובר לניהול מבט מן הצד – מכון לייעוץ ארגוני (הקליקו לאתר למאמרים ולסיפורים נוספים)