אני ואתה - חשיפה ומשוב

ד"ר ענת קופ

בחדר ההרצאות שורר חום אימים.
רק רבע שעה עברה מתחילת הסדנא ואני כבר מרגישה את טיפות הזיעה במורד צווארי.
ג'קי ויאירה מתווכחים. ג'קי הציג אירוע מהעבודה בו היה מעורב בשבוע האחרון והסביר איך נהג ומדוע. יאירה חולקת על דעתו בתקיפות שאינה תואמת משוב בונה.
אחרי מספר חילופי דברים אני מפסיקה אותם.
   - "טוב. נראה לי שהבנתי את העניין. ראשית אני מבקשת שקט, שנית אני מפעילה את המזגן כי קשה לי לחשוב ככה."
אני פונה באיטיות לכיוון המזגן ומפעילה אותו. שקט בחדר. הם מסתכלים עלי בריכוז. נדמה לי שהם מרגישים שחשפו משהו ממערך היחסים המורכב השורר ביניהם ושאני קלטתי זאת. הם מחכים לצעד הבא שלי בדריכות. תהליך הייעוץ בארגון הזה הסתיים לפני כשלוש שנים. בתקופה זו הם עורכים סדנאות רענון. כשליאור, המנכ"ל, התקשר אלי וביקש ממני להירתם לסדנאות נעניתי בשמחה. סיקרן אותי לברר היכן הדברים עומדים. הם עשו כברת דרך ארוכה במעבר לעבודת צוות יעילה ובכל זאת נראה שליאור החליט על הסדנאות הללו לא בכדי. ג'קי הצטרף לצוות לפני כשנה, הוא לא עבר את תהליך השינוי יחד עם כולם וכעת הוא מפר את האיזון העדין שנשמר עד כה.
הסדנא עוסקת בעבודת צוות ואני מחליטה לעבוד לעומק.
   - "טוב, אנחנו נעשה תרגיל. הנה לכם מדבקות. כל אחד עונה, לעצמו בשקט, על השאלה הבאה: איזו תכונה,לדעתו, היא התכונה המאפיינת אותו ביותר. על המדבקה יש לצייר את התכונה מבלי לכתוב אותה. לאחר מכן הדביקו את המדבקות על החזה שלכם."
הם מסתכלים עלי בתמיהה. נדרשות להם מספר שניות לעכל את התפנית שלי. אני נותנת לדברי לשקוע תוך שאני מפזרת מדבקות ולורדים צבעוניים על השולחן. אחרי כמה שניות של שקט מתחילות להישלח זרועות לכיוון מרכז השולחן. הראשים רכונים והמוחות עובדים. יובב הוא הראשון לסיים וכשהוא מדביק את המדבקה לחזהו וחושף את ציורו הססגוני כולם משתחררים וצוחקים. ציורו של יובב מגרה את כולם לסיים את המשימה ואכן לאחר מספר דקות כולם יושבים עם המדבקות המוכנות. הסקרנות רבה וכל אחד בוחן את הציורים שמסביבו.
   - "טוב, כעת נעשה סבב. הקבוצה תנסה לנחש בעזרת הציור מה התכונה שלדעת המצייר, מאפיינת אותו ביותר.מי מתנדב ראשון ?"
הם מסתכלים אחד על השני כשלבסוף רונית אומרת :
   - "למה שלא תתחילי מצד ימין, לפי הסדר ?"
הקבוצה מחפשת את הדרך הקלה ורונית מייצגת את הקול הקבוצתי שאומר "תחליטי את עבורנו". אני מכירה את הדפוס הזה ומתעקשת לא להקל עליהם. יש חשיבות רבה להתמודדות הקבוצתית במצבים כאלה. המתנדב הראשון יהיה אדם הנמצא בקונצנזוס, כזה שלקבוצה קל להכיל אותו. המתנדב הזה לא יונע להתנדב רק מרצונו האישי אלא גם מהשדר הסמוי של הקבוצה הבוחרת בו. לכן מתנדב כזה יבטיח את תחילתה של עבודה קבוצתית מדורגת ובכך יקל עליהם ולא להיפך, כפי שנדמה להם כרגע. אני, לעומת זאת, עלולה לבחור במשתתף שמקומו בקבוצה מורכב. סדנת משוב המתחילה עם משתתף שכזה תכשל.
   - "לא רונית, אני מעדיפה שמישהו יתנדב."
הם מחליפים עוד מספר מבטים ואז יוסי אומר :
   - " טוב, אני מוכן להתחיל"
   - " יופי, אז כעת אנחנו נערוך סבב, לפי סדר הישיבה....וכל אחד בתורו ינסה לנחש, בעזרת הציור, מה התכונה שיוסי סבור שהכי מאפיינת אותו"
יוסי צייר ראש של איש מחייך, עם אוזניים גדולות. אנחנו עורכים סבב שבו עולות תכונות חיוביות כגון : חייכן, מסביר פנים, קשוב וכו'
   - "כעת אנחנו נערוך סבב נוסף ובו כל אחד יאמר מהי, לדעתו האישית, התכונה שהכי מאפיינת את יוסי".
כעת הסופרלטיבים גוברים. תכונות חיוביות רבות נאמרות על יוסי. כצפוי, המתנדב הראשון מצוי בקונצנזוס וקל לקבוצה להתחיל לעבוד ממקום בטוח. בעוד כשלושה סבבים תתחיל העבודה האמיתית. בעוד כשלושה סבבים יתנדב משתתף שיחסיו עם הקבוצה מורכבים ואז הקבוצה תידרש למיומנות עדינה בהכלה ובהעברת משוב.
אנחנו עוברים משתתפים נוספים והאווירה משתחררת, הם חשים יותר בנוח אך עדיין מאוד דרוכים ומסוקרנים. משובים אישיים תמיד מניבים דריכות וסקרנות. אנחנו צמאים למשוב אך חרדים ממנו בו זמנית. כשג'קי מתנדב הערנות שלי עולה :
   - "טוב, כעת תורי"
ג'קי אומר לקבוצה שכעת תורו. הוא אינו מבקש את תורו. הוא מודיע. כבר ניואנס עדין של שפה שמגלה את המורכבות של מאזן הכוחות. אני מחליטה להגיב, כאן כבר תתחיל עבודה. אני מסתכלת עליו ואומרת בחיוך :
   - "ג'קי שמת לב שכל מתנדב אמר בתורו שהוא מוכן וחיכה לאישור מהקבוצה ואתה, בעצם, הודעת על תורך ?"
ג'קי מסתכל עלי כאינו מבין מה אני אומרת בזמן שהשאר צוחקים. ג'קי אינו צוחק וגם אינו מגיב. אני מחדדת :
   - "ג'קי, הבנת את השאלה שלי ?"
   - "לא"
   - "טוב, לפי הצחוקים אני חושבת ששאר הקבוצה הבינה. אולי מישהו מוכן להסביר מה שאלתי ועל מה היו הצחוקים?"
הם נבוכים. הם לא ציפו שאשקף להם את התנהגותם ובוודאי לא ציפו שאחזיר להם שאלה ישירה.
שקט משתרר. אני מחכה. רוצה לראות מי ירים את הכפפה. יובב מתעשת ראשון:
   - "אני אנסה להסביר. יש בג'קי משהו החלטי. לפעמים החלטי מידי. הוא קובע ולא משאיר מקום למישהו אחר להביע עמדה שונה. זה סוג של השתלטות".
ג'קי מגחך:
   - "כל זה בגלל שאמרתי שכעת תורי?!"
יובב לא מתבלבל:
   - "גם, אבל לא רק. אתה עושה את זה כל הזמן. בסוף כל משפט שלך יש סימן קריאה כאילו שאתה לבד מנהל פה את העניינים וכאילו שרק אתה יודע מה הכי נכון"
ג'קי יורה:
   - "אני יודע שזה מעצבן אותך".
אני מתערבת:
   - "ג'קי שוב עשית את זה. תנסה להגיד את המשפט האחרון שלך בדרך אחרת, יותר מאפשרת ולא כקביעה".
   - "מה? שזה מעצבן אותו?"
   - "האם אתה יודע בוודאות מלאה שההתנהגות שלך מעצבנת את יובב?"
   - "כמעט בוודאות"
   - "אז למה שלא תברר ותשאל אותו במקום להחליט עבורו ולנסח את התחושות הפרטיות שלו?"
ג'קי פונה ליובב באי חשק:
   - "טוב, יובב, האם הצורה בה אני מדבר מעצבנת אותך?"
   - "לא כל כך מעצבנת כמו שהיא חוסמת אותי. כשאתה מדבר בסימני קריאה ומחליט עבור כולנו אני מרגיש שאין לי מה לומר ואני משתתק וזז הצידה".
ג'קי מסתכל עלי בפליאה:
   - "חשבתי מעצבן אבל חוסם!?"
   - "ג'קי, בוא תנסה לברר אם עוד מישהו כאן מרגיש כמו יובב"
ג'קי פונה ליאירה:
   - "יאירה, האם גם את חושבת שאני משתלט?"

אני מתערבת במהירות:
   - "לפני שיאירה עונה אני רוצה להגיד שכעת הפניה שלך מאפשרת משלוש סיבות- ראשית- ניסחת שאלה ולא קביעה, שנית- באמת שמעת את ג'קי ואתה מתייחס למה שהוא אמר ושלישית- השאלה נקייה מאמוציות ולכן מאפשרת התייחסות בונה".
כשכולם מהנהנים אני פונה ליאירה:
   - "כעת את יכולה להתייחס"
   - "כן, ג'קי, גם אני מרגישה לידך חסומה ונשלטת וגם מאוד מתוסכלת".
   - "דווקא את שכל הזמן מתווכחת איתי מעצבנת אותי ולא להיפך".
יאירה מתחממת ומתחילה לענות כשאני חותכת בחדות:
   - "תקשיבו, זה דפוס מוכר לגלגל האשמות מצד לצד. גלגול כזה לא מניב כלום והוא לא ממש יעיל. אנחנו נתרכז בכל פעם בצד אחד בלבד. כעת אנחנו משוחחים על ג'קי, על הסגנון שלו ועל התחושות שהוא מעורר באחרים. כשנגיע ליאירה, ג'קי וכמובן כל אחד אחר, יוכלו להביע דעה לגביה. כך שכרגע יאירה מחוץ לתמונה. נחזור לג'קי. ג'קי מה זה עושה לך ששני אנשים אמרו לך שאתה שתלטן?"
   - "אני לא מסכים עם זה".
   - "קודם כל זה לא מה ששאלתי. שאלתי מה זה עושה לך, לא שאלתי אם אתה מסכים עם זה. מעבר לכך, אין כאן שאלה של מסכים או לא מסכים. הם אמרו לך משהו שהם מרגישים. אי אפשר לא להסכים לתחושות שלהם. הם יודעים מה הם מרגישים וזה סובייקטיבי ויחד עם זאת לגיטימי- כל מה שאתה צריך לעשות זה להקשיב, לשמוע בתשומת לב, להפנים ובשלב מתקדם יותר לקחת על זה אחריות. כשאתה אומר שאתה לא מסכים אתה בעצם אומר שאתה לא ממש שומע, שאתה לא ממש מוכן להתייחס ולכן אין כאן שום סיכוי לאיזשהו סוג של שינוי".
כעת לשקט בחדר יש איכות חדשה; זהו שקט של הקלה שמאפיין את השלב שבו דברים מתחילים להיאמר. שקט של הקלה מחוויה שניתן לומר דברים קשים מבלי שיבוא פיצוץ וגם איזו ציפיה ביחס לשאלה איך ממשיכים. אני חוזרת על השאלה שלי:
   - "ג'קי, מה זה עושה לך ששני אנשים אמרו לך שאתה שתלטן?"
ג'קי עונה לאט:
   - "את יודעת מה? זה עושה לי כל מיני דברים ואני רוצה לחשוב על זה עד הפעם הבאה".
כשאני מהנהנת בהסכמה הוא מפתיע את כולנו כשהוא מוסיף ואומר:
   - אתם יודעים משהו לא פייר קרה פה"
כולם שוב נדרכים.
   - "בעצם, אני היחידי שלא ניתחתם בכלל את הציור שלי:.
כולם מחייכים בהקלה ואני מאפשרת את פתח המילוט המתוחכם של ג'קי.
הקבוצה מנתחת בעדינות את הציור. המשוב אותו רצו להעביר כבר נאמר לפני הציור. כעת הם סלחנים יותר. אני מסכמת את היום ומזכירה לג'קי שבפעם הבאה הוא פותח את הסדנא בשאלה שביקש לחשוב עליה.
אני אוספת את הניירות והלורדים מהשולחנות בזמן שכולם עוזבים. יאירה נשארת לידי:
   - "אני מקווה שג'קי לא נעלב מאיתנו ושהוא מבין שבאמת יש לנו כוונה טובה".
אני מסתכלת עליה ואומרת:
   - "אני חושבת שאת צריכה להגיד את זה לג'קי באופן אישי ולא לי".
   - "טוב, אני רצה לתפוס אותו".
אני מסתכלת אחריה שכשהיא מתחילה לרוץ ומדמיינת לעצמי את ההבעה של ג'קי כשיאירה תביע עניין ברגשותיו. איזו פריצת דרך חשובה עבור שניהם!

כל קשר בין הדמויות בסיפור לבין דמויות בשר ודם הוא רצוי ומבורך, אך הוא על אחריות הקורא בלבד !

ד"ר ענת קופ שותפה עם יעל דובר לניהול מבט מן הצד – מכון לייעוץ ארגוני (הקליקו לאתר למאמרים ולסיפורים נוספים)