יוסי מרים את העיניים ממסך המחשב כשאני נכנסת. על השולחן מונחת צלחת עוגות טריות וכשאני מתיישבת הוא מזדרז לשאול מה ברצוני לשתות. ניכר שהוא מחכה לי וזו התחלה טובה.

אני אומרת : "איך ידעת שעוגות הן חולשתי הגדולה?"

ויוסי מחייך : "אשתי אפתה. תטעמי."

אני מציינת לעצמי שהוא טרח והביא עוגות מהבית. קבלת פנים נעימה.

את יוסי אני מכירה מזה זמן בעבודתי כיועצת עם הארגון, אך פגישה זו היא פגישה אישית ראשונה בינינו.

יוסי עובד באגף גדול הכולל שישה מנהלי יחידות נפרדות והוא אחד מהם. היחסים בין המנהלים עכורים ושניים מהם, יוסי ואמיר, אינם מדברים ביניהם מזה כשנה. הטינה כל-כך גדולה שחלחלה למשפחות וכיום גם הנשים אינן מדברות ביניהם. הדבר מזמן הרבה מבוכה במפגשים ארגוניים גדולים, אבל, כמובן שהקושי הגדול הנובע מהריב מתגלה בעבודה השוטפת. מידע לא עובר, שיתופי פעולה אינם אפשריים והאגף אינו משיג את מטרותיו העסקיות. למנכ"ל נמאס מהעניין והפגישה בינינו נועדה כדי לבדוק האם ואיך ניתן לשפר את היחסים בין המנהלים.

יוסי שואל :

-         "נתחיל?"

-         "כן", אני מהנהנת.

-         "איפה את רוצה להתחיל?", הוא מתעניין.

-         "איפה שאתה בוחר".

יוסי בדק אותי. הוא ציפה שאבוא ואטיח בו מייד האשמות. ברור שפתיח כזה היה גורר התנגדות ומשיג תוצאות הפוכות. כאשר הנועץ נינוח עבודת היועץ טובה יותר. כאשר הנועץ נינוח הוא ידבר פתוח יותר. יוסי מתרווח אחורה, הוא מרגיש פחות מתוח כשאני מאפשרת לו לנתב את השיחה.                       

יוסי פותח במונולוג ארוך על המצב העסקי באגף, על ההישגים של היחידה שלו בשנה האחרונה ועל סיפוקו האישי ממהלכים שביצע. אני מקשיבה. יוסי דוחה את ההגעה לנקודה המרכזית.

כשיוסי מסיים ומתבונן בי אני שואלת:

-         "יופי. אני מתרשמת. לאור כל זאת מהם יעדך לשנה הבאה?"

יוסי נושם עמוק:

-         "טוב, ראשית אני רוצה לומר לך שעשינו עבודה מרובה סביב הגדרת היעדים ויש לנו רשימת יעדים הבנויים ממספר אשכולות."

-         "אני יכולה לראות את הרשימה?"

-         "בטח, אני כבר מדפיס אותה"

יוסי מתעסק עם המחשב ואני מתבוננת סביב. האור בוהק ופלורוסנטי. הפלורוסנט הלבן משרה אוירה קרה בחדר. הקירות עירומים להוציא לוח מודעות עם שמות העובדים. אין רמז לאישיותו של יוסי בחדר. או שאולי כן? אני לא מספיקה להתעמק בשאלה כשיוסי מניח לפני שני עמודים מודפסים. אני קוראת בשקט ויוסי ממתין לתגובתי. למעשה, אני רק מרפרפת על הכתוב, אני מחפשת משהו ספציפי להעמיק בו, אופס...הנה מצאתי. כשאני מרימה את העיניים מהניירות יוסי שואל בציפייה:

-         "נו, עשינו עבודה טובה?"

-         "בהחלט ניכר שהשקעתם כאן עבודה מרובה ואני חושבת שהיעדים ותוכנית העבודה טובים, קולעים למטרה וברורים".

-         "ידעתי", מחייך יוסי בסיפוק.

-         "בכל זאת חסר לי כאן משהו..."

אני עוצרת ומילותיי תלויות באוויר. יוסי ממתין שאמשיך.

-         "איך אתה רוצה להשיג את היעד השלישי ברשימה: תכנון מוקדם?"

-         "טוב, כתוב שתוכנית העבודה תכלול קבלת אינפורמציה שבועיות ממחלקת ייצור ועל בסיס זה נערך מראש".

-         "ומי מבטיח שתקבל אינפורמציה כזו?"

-         "מה זאת אומרת?", יוסי מיתמם ולא נדרש לעומק הסוגיה, אני מחליטה לתת לו עוד הזדמנות.

-         "קיבלת אינפורמציה כזו בשנה האחרונה?"

-         "לא", יוסי משתהה ואז מוסיף, "אולי כי לא הייתה הוראה מתאימה מלמעלה".

-         "לא נראה לי שזו הסיבה. ראשית- אמיר מבין מהו ניהול תקין ואם הוא היה רוצה הוא כבר היה מתנהל אחרת מולך בשנה האחרונה. שנית- כמו שאתה יודע, כשיש התנגדות בסיסית ניתן לעקוף כל הוראה".

-         "אז מה את מציעה?"

-         "אני עוד לא מציעה כלום! אני רק אומרת באופן ברור שיש כאן משהו יותר עמוק שצריך לטפל בו, אחרת לא תוכל לעבוד".

יוסי רוכן קדימה מתוח ומרים קצת את הקול:

-         "את מגזימה! הריב ביני לבין אמיר לא פוגע בעבודה!"

טוב, סופסוף הוא קרא לדבר בשמו המפורש.

-         "באמת?! הרגע הסברת לי שכבר שנה שלמה מידע לא עובר ובלעדיו אתה לא מסוגל לתכנן את העבודה באופן מסודר, אפילו לא ברמה שבועית. אם זו לא נראית לך פגיעה בעבודה אז אנחנו בבעיה".

יוסי קם, עושה סיבוב בחדר. אני מניחה לו לחשוב.

עוברות כמה שניות והוא מתיישב מולי חזרה ואומר:

-         "טוב, אם את תצליחי לעשות כאן משהו זה יהיה אחלה".

-         "אני? אני?", הצחוק שלי מהדהד בחדר החשוף, "אתה באמת חושב שיש לי מטה קסמים ואני מסוגלת, לבד, לפזר מעל ראשכם אבקת כוכבים והכל יהפוך מושלם בין רגע?!"

-         "את צינית", אומר יוסי בטון נעלב.

-         "בטח שאני צינית. בלי הרצון העמוק והאקטיביות שלכם שום דבר לא יזוז".

אני ממתינה שהמשפט יחלחל לתודעתו ואז מחליטה לעשות תפנית.

-         "תקשיב, עזוב לרגע את צורכי המערכת. אני רוצה לגעת בנקודה אחרת. אני שומעת שאתה נערך לבניית מחלקת בקרה. לפני חצי שנה אמיר בנה מחלקה כזו באגף שלו. אחרי הרבה התנגדויות , ביקורות וניסיונות כאלה ואחרים המחלקה עובדת יפה. במצב נורמאלי הייתי מצפה שתשב עימו ותלמד מהניסיון שנרכש כבר. במקום זאת אתה הולך להמציא את הגלגל מתחילתו. זמן, משאבים ואנרגיה שכולם ישלמו עליהם, כולל העובדים שלך שיכולת לחסוך להם הרבה מהמורות בדרך, זה נשמע לך הגיוני?"

יוסי פותח את הפה לענות ואני עוצרת אותו.

-         "חכה רגע. אני רוצה להראות לך עוד משהו חשוב. בתהליכי הייעול שעברתם בשנה שעברה היה הרבה תסכול. אתם, המנהלים, ייצגתם עמדה מסוימת מול ההנהלה שחשבה אחרת וניסיתם לנהל משא ומתן על הסעיפים השונים. העמדה שלכם הייתה לא רק דומה אלא זהה. בסופו של דבר לא השגתם כלום וההנהלה הכפיפה אתכם לרצונותיה. אתה יודע למה? לא בגלל שהעמדות שלכם היו מופרכות, לא בגלל שהעמדות שלכם לא היו זהות, אלא רק בגלל שלא התאחדתם יחד. במצב הזה ההנהלה יכלה לעשות "הפרד ומשול", כלומר היה קל לדבר מול כל אחד מכם באופן נפרד ולשכנע כל אחד בשפה שלו. איבדתם כוח עצום שיכולתם לגייס עבור האינטרסים שלכם: כוח היחד".

יוסי בוהה בי. אני תוהה אם עד היום הוא ניסח לעצמו את מחירי הריב כולל המחירים האישיים. אני ממשיכה ללחוץ:

-         "מעבר לכך, אתה צריך להבין שסבלנות היא אנרגיה מוגבלת שבסופו של דבר נגמרת. המערכת עדיין סבלנית כלפי הריב הזה אבל זה לא יימשך עוד זמן רב. בסופו של דבר המערכת תצטרך לקבל החלטות שתפגענה במישהו. השאלה היא האם אתם תשבו ותמתינו שהמערכת תכריע או שמא תחליטו ליזום בעצמכם ובכך לשנות את הכיוון שמסתמן כרגע באופק".

-         "את לא יודעת על מה את מדברת", יוסי מגמגם.

-         "אז תסביר לי"

-         "זה יותר מורכב, הנשים שלנו גם לא מדברות ביניהן".

-         "הנשים שלכן מוזנות במידע שאתם מביאים הביתה. האחריות היא עליכם. אם היה לכם כוח לקלקל יש לכם כוח לתקן. יחסים הם הדבר הכי שביר ויחד עם זאת יחסים הם הדבר הכי גמיש וניתן לשינוי ואיחוי".

 

-         "אני לא רוצה שום קשר עם אמיר"

-         "מצחיק שאתה אומר זאת. הריב הזה הוא החיבור העמוק ביותר שלך לאמיר. קודם כל תראה איך הפכתם לצמד שמות בארגון. מייד כשמדברים על יוסי מזכירים את אמיר כי הריב הפך לסימן היכר שמחבר ביניכם. חוץ מזה שהמצב ההפוך לאהבה אינו שנאה. שני המצבים הללו מחברים בין אנשים וגורמים להם להתעסק זה בזה. המצב ההפוך לאהבה הוא מצב אחר לגמרי, זוהי אדישות. אדישות משחררת אותנו מעיסוק בשני. במילים אחרות, אם אתה רוצה להתיר את הקשרים בינך לבין אמיר הדרך שבחרת היא מאוד אבסורדית היות והיא עדיין קושרת אתכם מאוד חזק יחד. טרנספורמציה של היחסים ביניכם וביסוסם על סוג של תקשורת נטולת אמוציות תשחרר אתכם זה מזה".

יוסי מהורהר לגמרי, אני תוהה מה הוא שמע מכל מה שאמרתי וכמה מתוך דברי הוא מבין לעומק.

-         "ריב מחבר....", יוסי חוזר על המילים לאט ובשקט.

-         "כן", אני מהנהנת, "מאוד מאוד מחבר".

-         "אני יכול לבקש ממך משהו?"

-         "תנסה"

יוסי מסתכל לי בעיניים ואני קולטת קצת בלבול, לבסוף הוא מנסח משהו:

-         "אני רוצה שתערכי את השיחה הזו גם עם אמיר ואז אנחנו נשב שוב לבד. אני חייב עוד זמן. אמרת הרבה דברים חדשים עבורי ואני צריך זמן לחשוב עליהם".

אני מחייכת ואומרת ברכות:

-         "יוסי, זה בדיוק מה שרציתי. שתחשוב. זה הישג גדול לשיחה שלנו. כן, אני אקבע גם עם אמיר ואז נשב שוב".

-         "אולי עוד משהו..?", הוא שואל רציני.

-         "מה?"

-         "אולי אבקש ממך בשלב מסוים להיפגש גם עם הנשים שלנו...?"

-         "יוסי, אני לא רוצה לרוץ מהר מידי. בוא נמקם כרגע את השיח בצומת המרכזית של הריב- בינך לבין אמיר ואז נתקדם לפי הצורך. יחד עם זאת כדאי להשאיר את כל האופציות פתוחות ולהחליט יחד איך יהיה הכי נכון להתקדם כדי לבנות משהו חדש. נשמע לך הגיוני?"

-         "כן, בטח".

-         "טוב, אז אני הולכת לקבוע עם אמיר".

-         "בהצלחה", אומר יוסי בלי שמץ של חיוך.

 

כשאני מגיעה לאוטו אני עדיין מהורהרת. אנרגיה מרובה בעבודת הייעוץ מושקעת בתקשורות בינאישיות. התקשורות בארגונים בעלי אופי גברי משקפות את מימדי הכוח.

 

 

אחת האבחנות המעניינות שעולות ממחקרים העוסקים בהבדלים בדפוסי יצירת האינטימיות בתקשורת הבין-אישית והבין-מגדרית, נוגעת לאבחנה בין תקשורת "כתף אל כתף" לבין תקשורת "פנים אל פנים". המונחים הללו, נטבעו בידי רייט, 1982. ממחקרו של רייט על חברות בין-מגדרית, מתברר כי נשים מצטיינות ביכולתן לבטא רגשות באופן מילולי וליצור אינטימיות כאשר הן "פנים אל פנים". גברים לעומתן מתקשים ביצירת אינטימיות בשיחות נפש "פנים אל פנים", אך מצטיינים ביצירת אינטימיות עם גברים כאשר הם עוסקים בפעילות כלשהי "כתף אל כתף", כגון: ספורט, דיג, התבדחויות, ועוד.

 

אני צריכה להתקשר לאמיר.  

אולי כדאי לתכנן להם פעילות "כתף-אל-כתף"...